רוצים להרשם?

הרשמו לזולי ותהנו מתכנים ייחודיים לילדכם!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חדשות

 

 

שחור ולבן

לאחרונה מתקיים בארץ דיון ציבורי סוער בנושא "הדרת נשים". האם סיפורה של טניה רוזנבליט הישראלית דומה לסיפורה של לואיז פארקס האפרו-אמריקאית?

פורסם: 27-12-2011

שחור ולבן

 

 

 
רוזה לואיז פארקס הייתה אישה אפרו-אמריקאית (שחורה) אשר נולדה באלבמה ארה"ב בשנת 1913. רוב חייה היא עבדה כתופרת. בשנת 1932 נישאה לבעלה ריימונד אשר היה פעיל מאד במלחמה של השחורים על זכויותיהם האזרחיות. בדצמבר 1943 הפכה פארקס לפעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. במשך השנים שלאחר נישואיה עבדה פארקס כתופרת בבית של זוג אנשים לבנים אשר התיידדו איתה מאד ובמשך הזמן עודדו אותה לצאת ללמוד.
 
במשך תקופה זו היתה נוסעת לעבודתה באוטובוס מעורב (שחורים ולבנים יחדיו) אשר שנים לאחר מכן פארקס הגדירה את החוויה הזו כחוויה "פוקחת עיניים". בשנת 1955, לאחר כמה מקרי אלימות קשים נגד השחורים, החליטה לואיז פארקס לעשות מעשה. היא עלתה לאוטובוס מעורב, בו נדרשו השחורים לשבת מאחור, בעוד הלבנים ישבו בקדמת האוטובוס. באותם ימים היה נהוג שכאשר החלק הקדמי של האוטובוס מתמלא, הנהג היה פונה אל השחורים ודורש מהם לקום בשביל האדם הלבן. פארקס סירבה לפנות את מקומה לאדם לבן כאשר נדרשה לעשות כן. בעקבות המעשה, פרקס נאסרה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי.
 
בעקבות מעצרה הוביל מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים במונטגומרי אשר בעקבותיו נאלצה חברת האוטובוסים לבטל את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. פארקס ערערה לבית המשפט העליון אשר קבע כי ההפרדה הגזעית נוגדת את חוקת ארה"ב.
 
בעקבות מעשיה ופעילותה הפכה פארקס לסמל של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב. בשנת 2005 רוזה לואיז פארקס הלכה לעולמה.
 
לאחרונה מתקיים דיון ציבורי סוער מאד בנושא של "הדרת נשים". במגזרים מסוימים של המגזר החרדי, הנשים זוכות ליחס אחר מאשר לו זוכים הגברים. למשל, ברחובות מסוימים בירושלים אסור לנשים ולגברים ללכת על אותה מדרכה. באוטובוסים מסוימים על הנשים לעלות לאוטובוס מהדלת האחורית ולשבת במושבים האחוריים. גם בצבא התחיל אותו הדיון כאשר בבסיסים מסוימים סירבו חיילים דתיים לשמוע שירת נשים.
 
השבוע החליטה נוסעת אחת בשם טניה רוזנבליט לעשות מעשה. היא התיישבה בחלק הקדמי של האוטובוס, יחד עם הגברים, וכאשר ביקשו ממנה לפנות את המקום שלה לאחד מהנוסעים, היא סירבה בכל תוקף. לבסוף נאלצו להזעיק את המשטרה ובכך הפכה רוזנבליט לסמל של המאבק בהדרת הנשים (גם אם לא ממש התכוונה לכך מלכתחילה...)
 
האם יש מקום להשוואה בין הסיפור של לואיז פארקס לסיפור של טניה רוזנבליט? האם השחור לבן של ארה"ב דומה לשחור לבן שלנו? האם המעשה של טניה ישנה במשהו את מצב הנשים בחברה החרדית? אולי בעוד מספר חודשים או אפילו בעוד מספר שנים נדע את התשובות...